ברית מילה - מילה גסה?


"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר--אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, לְדֹרֹתָם. י זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין זַרְעֲךָ, אַחֲרֶיךָ: הִמּוֹל לָכֶם, כָּל-זָכָר. יא וּנְמַלְתֶּם, אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם; וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם”.(בראשית יז, 9)

כשהייתי בת ארבע נולד אחי הראשון, ואחריו עוד שלושה אחים נוספים. אני זוכרת את ההתרגשות וההכנות שליוו את טקסי הברית של אחיי. הורי, המשתייכים לקהילה החרדית, דאגו להזמין רב גדול ממאה שערים, שהיה ידוע כמוהל טוב. אני זוכרת את הרבי כשהוא נכנס לאולם בית הכנסת, לבוש בחלוקו הארוך, פאותיו מסולסלות. בית הכנסת היה כבר מלא בכמה מניינים של אברכים ובני משפחה. כולם הגיעו כדי להשתתף בשמחת המצווה של הכנסת הבן בבריתו של אברהם אבינו. אני, שכבר בגיל צעיר הייתי סקרנית, נדחקתי בין הגברים, עד שמצאתי עמדת תצפית נוחה. על כיסא אליהו הנביא, כיסא מרשים וגבוה, ישב הסנדק. הפעם היה זה סבי, בפעם אחרת היה זה רב אחר שהתכבד במצווה. התינוק הובל מעזרת הנשים על כרית מקושטת, ולאחר שאמי נפרדה ממנו, הונח על ברכי הסנדק. המוהל, בזריזות ובמיומנות של מקצוען, הפשיט את התינוק. הוא הכין את הציוד בהישג ידו: יין, תחבושות, חיתולי בד וכלי העבודה, שביניהם, כמובן, הסכין. 

להמשך המאמר > 

ברית מילה - מילה גסה?